שלום לכולם,
במהלך הערכה של מטופלים הסובלים מכאבי גב תחתון אני באופן שגרתי מעריך גם את המאפיינים של ההליכה. אני מסתייע בידע מחקרי בכדי להשתמש בממצאים מבדיקה זו באבחון הבעיה ובתכנון הטיפול.
לאחרונה פורסמה סקירה ספרותית של כלל המחקרים שהשוו מאפייני הליכה בין אנשים עם וללא כאב גב תחתון. מתוך 124 מחקרים שפורסמו כמאמרים בספרות המקצועית, 55 עמדו בקריטריוני ההכללה מחמירים של הסקירה. מתוך המחקרים שניים עסקו במטופלים עם התקף אקוטי של כאב גב והשאר עסקו באנשים עם כאב גב כרוני (יותר מ3 חודשים).
אציג בפניכם את תוצאות הסקירה בחלוקה לקבוצות משנה של משתנים.
משתנים הקשורים למרחב ולזמן התנועה: אנשים הסובלים מכאבי גב תחתון כרוניים הולכים לאט יותר ואורך הצעד שלהם קטן יותר.
משתנים הקשורים לתנועת המפרקים ולתאום (קואורדינציה) בין תנועת המפרקים השונים: אנשים עם כאב גב תחתון וללא, לא נבדלים באפליטודת (משרעת) התנועה של הגב התחתון, האגן או הירך. יחד עם זאת הם נבדלים בתאום של התנועה, כך שאנשים עם כאבי גב תחתון מבצעים קיבוע של הגב (העדר הפרדה בין תנועת הגב העליון והגב התחתון). כמו כן, השונות בתנועת הגוו (דהיינו, ההבדלים בתנועה בין צעד לצעד) נמוכה יותר באנשים עם כאב גב תחתון.
משתנים הקשורים לכוחות שפועלים על הגוף מהקרקע: לא נמצאו הבדלים בין אנשים עם וללא כאב גב תחתון.
משרעת ופעילות שרירית: אנשים עם כאב גב תחתון מפעילים את שרירי הגב שלהם במהלך ההליכה בעוצמה גבוהה בכ-30% בממוצע, בהשוואה לאנשים ללא כאב גב תחתון.
לסיכום:
אנשים עם כאבי גב תחתון הולכים לאט יותר , בצעדים קטנים יותר, עם פחות תנועתיות של הגוו ומפעילים ביתר את שרירי הגב ביחס לאנשים ללא כאבי גב תחתון.
השאלה שעולה היא האם מאפייני הליכה הללו מבטאים מנגנון טבעי רצוי של התאמה (adaptation) של הגוף מפני גרימת נזק למבנים רגישים בגב, או שזהו ביטוי למנגנון התאמה לא רצוי (maladaptive) שמתבטא באימוץ תבניות תנועה לקויות כתוצאה מפחד מתנועה שגורם בפועל להתפתחות של עומס יתר על המבנים האנטומיים והתפתחות של כאבי גב כרוניים.
אבחון פיזיותרפיה שכולל חשיבה קלינית המשלבת בין זיהוי של מאפיינים לקויים בהליכה, וממצאים נוספים כפי שעולים מן הבדיקה הפיזיקלית והסובייקטיבית, יכול לכוון לתשובה האם כחלק מההתערבות הטיפולית כדאי גם להתמקד בליקויים של ההליכה ככלי להפחתה וטיפול בכאב.
שלכם,
דביר חן