שלום לכולם,
המצב שנקרא שיתוק עצב הפנים על שם בל, פציאליס או באנגלית bell’s palsy נמצא בכותרות בתקופה האחרונה, גם בגלל מספר ידוענים שלקו בשיתוק, וגם בגלל חיסוני הקורונה.
המצב של שיתוק שרירי הפנים גורם למצוקה רבה ולצערי רבים פונים מתוך אותה מצוקה לטיפולים שלא הוכחו כיעילים ואולי אף במקרים מסוימים יכולים לגרום נזק.
לכן החלטתי לכתוב את המאמר הבא כדי לתת לכם מידע אמין לגבי הנושא וחשוב שתעבירו אותו הלאה.
שיתוק על שם בל, נקרא כך על שם מי שתיאר אותו לראשונה ,היה זה סר צ'ארלס בל מנתח ונוירולוג סקוטי שחי במאה ה18 ,שהבחין אצל מטופליו בשיתוק חד צדדי של הפנים וקישר את המצב הזה לפגיעה בעצב הקרניאלי מספר שבע.
כלומר המונח שיתוק על שם בל מתאר פגיעה חד צדדית בעצב הקרניאלי השביעי - עצב שמתחיל בגובה גזע המוח ויוצר דרך נקב בגולגולת שנמצא מתח לאוזן כדי לספק עצבוב לשרירי ההבעה של הפנים.
למעשה הפגיעה בשיתוק על שם בל היא לא במוח כמו במצב לדוגמא של שיתוק על רקע של אירוע מוחי אלא בפגיעה בעצב ביציאה מהגולגולת בדרכו לעצבב את שרירי ההבעה בפנים. כמו כן העצב הקרניאלי החמישי ולא העצב השביעי הוא זה שמספק את התחושה לפנים ואת העצבוב המוטורי לשרירי הלעיסה. לכן למשל פגיעה על שם בל לא מערבת ירידה בתחושה בפנים אלא רק שיתוק מוטורי והמחשבה או ההמלצה ללעוס מסטיק כדרך לטפל בשיתוק על שם בל, אינה רלוונטית בגלל שרירי הלעיסה אינם מעורבים בפגיעה.
השיתוק על שם בל מאופיין בהידרדרות מהירה מאוד. בד"כ תוך 24 שעות ולפעמים עד 72 שעות מתפתחת חולשה מוחלטת או חלקית של שרירי הפנים וברוב די המוחלט של המקרים רק בצד אחד של הפנים.
החולשה מתפתחת בכול חמשת הסעיפים של העצב השביעי וגורמת לשיתוק והפרעה ב:
הרמת הגבות- אנשים שעברו אירוע מוחי לדוגמא בגלל עצבוב מהצד השני של המוח יכולים כן להרים את הגבות.
יכולת סגירת העין.
הרחבת הנחיריים.
חוסר יכולת לחייך ונפילה של זווית הפה.
חוסר יכולת לקרב את השפתיים אחת לשניה- לדוגמא לשריקה או הגיית מילים מסוימות.
לעיתים יש גם איבוד או הפרעה בטעם שגלל שסעיפים של עצב זה בתוך בגולגולת מעצבבים את בלוטות הטעם בלשון.
הגורם העיקרי לשיתוק הוא התפתחות של דלקת אקוטית מסביב לעצב ביציאה שלו מהגולגולת כתוצאה משפעול של וירוס ההרפס סימפלקס. אותו וירוס שנמצא אצל רובנו בגוף במצב רדום ומתעורר במצבים של דחק וסטרס על מערכת החיסון.
השכיחות של התופעה היא 15-30 מקרים על כול 100,000 איש בשנה.
גורמי הסיכון העיקריים הם:
סוכרת
מצבים שבהם יש החלשות של מערכת החיסון- כימותרפיה לדוגמא
מיגרנות.
היסטוריה משפחתית של אחד מבני המשפחה שחווה שיתוק של שם בל.
שליש שלישי של הריון- שכיח עד פי 3 מבאוכלוסייה הרגילה.
החדשות הטובות הן ש70%-85% אחוז מאלו הלוקים בשיתוק יחוו התאוששות מלאה תוך 3-6 חודשים. טיפול הטיפול המומלץ ביותר בספרות כיום למצב זה הוא טיפול בסטרואידים לבד או בשילוב בתרופות אנטי ויראליות. המחקר מראה באופן חד משמעי שאנשים שקיבלו טיפול מסוג זה הסיכוי שלהם להחלמה מלאה היו טובים בהרבה מאותם אנשים שלא טופלו בתרופות מסוג זה. כאשר הטיפול המוקדם גם הוא קריטי ולכן חשוב מאוד להגיע למיון עם הופעת הסימנים הראשונים של השיתוק ולא לחכות. רוב האנשים אינם זקוקים לטיפול נוסף מכול סוג שהוא פרט לטיפול התרופתי ויחוו חזרה הדרגתית של תנועות הפנים עד להחלמה מלאה.
טיפולים כגון עיסוי ותרגילים, או גירויים חשמליים בניסיון להפעיל את שרירי הפנים לא הוכחו כיעילים בשלבים הראשונים של הופעת השיתוק ואינם מומלצים.
לגבי טיפול של אקופונטורה (דיקור סיני) בשלבים הראשונים חלוקות הדעות לגבי יעילותו. המחקרים שנעשו בנושא אינם ברמה מחקרית טובה ולוקים בהטיות מחקריות ( כגון חלוקה לא אקראית של המטופלים לקבוצות הטיפול וכו') ולכן רוב הקווים המנחים שפורסמו אינם ממליצים על טיפול זה. לסיכום אולי אין עדויות שטיפול כזה מזיק אבל יעילותו מוטלת מאוד בספק כמו הטיפולים האחרים שהזכרתי מעלה.
בשלבים הראשונים במקביל לתרופות, שימוש ברטייה כדי להגן על העין במיוחד במקרים בהם יש שיתוק מוחלט וחוסר יכולת לסגור את העין מומלץ מאוד. בשלבים הראשונים ניתן גם ללמד את המטופל לבצע לעצמו עיסוי עדין מאוד לעזור בניקוז הנפיחות שגורמת ללחץ על העצב בפנים.
סיבוכים:
אחד הסיבוכים השכיחים אצל אותם אנשים שלא התרחשה החלמה מלאה של העצב הוא מהתפתחות מצב שנקרא הסינקינזיס (synknesis).
הסינקינזיס זה מצב שבו חלה צמיחה לא מבוקרת של סיבי העצב הפגוע כחלק מתהליך ההחלמה שלו. דבר שגורם להפעלה לא רצונית של חלק משרירי הפנים בזמן הפעלה רצונית של חלקים אחרים.
לדוגמא מצב שבו כול חיוך גורם גם לסגירה לא רצונית של העין. במקרה הזה הסעיף של העצב שמעצבב את שריר השפתיים, כחלק מתהליך ההחלמה שלו שלח באופן לא מבוקר סעיפים לשריר שגורם לסגירת העין והתוצאה היא שעם כול הפעלת שרירי השפתיים שריר העין גם הוא מתכווץ וגורם לסגירת העין.
הסינקינזיס היא תופעה שיכולה במקרים היותר קשים שלה להוות בעיה רצינית בתפקוד וגם בחזות של האדם הסובל ממנה.
שלא כמו בשלב הראשון של השיתוק ההמלצה המקובלת בקווים המנחים לטיפול בשיתוק על שם בל, היא שאותם 30%-15% מהאנשים שלא החלימו לחלוטין מהשיתוק תוך 2-3 חודשים ועדיין קיימת חולשה בשרירי ההבעה עם חוסר יכולת לסגור את העין או לחייך באופן סימטרי מומלץ להתחיל בשלב זה בטיפול פיזיותרפיה.
והסיבה לכך היא שאם לא חלה החלמה ספונטנית מלאה בטווח הזמן הזה, הסיכוי שהיא תתרחש ללא טיפול אינו גדול וגם הסיכוי לפתח מידה מסויימת של הסינקינזיס הוא גדול.
הפיזיותרפיסט המטפל ידע לאבחן האם תופעת הסינקינזיס מתחילה כבר להתרחש וידע להתאים את הטיפול הנכון כדי לעודד החלמה טובה יותר וסימטרית יותר ולמנוע את החמרת התופעה.
הטיפול הפיזיותרפי יתרכז באסטרטגיות של אימון לעידוד הפעלה מבוקרת וסימטרית של שרירי ההבעה והפחתת ההשפעות של הסינקינזיס במידה וקיימת על השרירים.
הגעה לטיפול אצל מטפלים שאינם מכירים את התופעה עלולה לגרום לטיפול לא אופטימלי, לדוגמא מתן תרגילים שאינם מתחשבים בתופעת הסינקינזיס ועלולים להחמיר אותה.
במקרים מסוימים אם תופעת הסינקינזיס חמורה ופוגעת מאוד באיכות החיים שילוב של פיזיותרפיה עם הזרקות בוטוקס להרפיית השרירים שעובדים בעודף הוכח כיעיל כמפחית משמעותית את התופעה.
במקרים בודדים בהם לא חלה התאוששות משביעת רצון של תנועות הפנים ישנם אפציות כירורגיות, אבל קצרה היריעה מלתאר ולהסביר אותן ,וכן רוב הלוקים בשיתוק על שם בל שלא החלימו לחלוטין לא זקוקים להתערבות כירורגית.
לסיכום:
השיתוק על שם בל של עצב הפנים הינה תופעת שמתפתחת באופן מהיר, משפיעה רק על חצי מהפנים, נגרמת על ידי וירוס ההרפס סימפלקס שגורם לנפיחות ודלקת מסביב ליציאה של העצב מן הגולגולת מתחת לאוזן אל הפנים.
הטיפול האופטימלי צריך להתחיל עד 72 שעות מהופעת השיתוק וכולל מתן סטרואידים ותרופות אנטי ויראליות.
בד"כ אין צורך בטיפול נוסף פרט לרטייה כדי להגן על העין במקרים הקשים יותר, החלמת העצב היא בד"כ ספונטנית ומתרחשת באופן עצמוני וטבעי עד 3 חודשים מיום הופעת השיתוק.
במידה ואין החלמה מלאה תוך 2-3 חודשים חשוב להגיע לטיפול פיזיותרפיה כדי לעזור בתהליך ההחלמה שלא התרחש באופן טבעי ולמנוע או לצמצם את הסיבוך העיקרי שעלול להתרחש כתוצאה מהחלמה לא טובה של העצב והיא תופעת הסינקינזיס.
מצאתם את המאמר חשוב ומעניין שתפו אותו עם חברים ומשפחה.
שלכם,
דביר חן
Commenti