23 יונ 20223 דקות
שלום לכולם,
באחד המאמרים הקודמים שלי דנתי במושג הנקרא סרקופניה של הזקנה, כלומר בתהליך איבוד מסת השריר עם העלייה בגיל ואיך אימון גופני ופיזיותרפיה יכולים להשפיע על התהליך הנ"ל. מי שלא קרא את המאמר מוזמן לקרוא.
במאמר הנוכחי ברצוני לדון בזקנה בהקשר של תהליך ההזדקנות של המוח בדגש הקוגניטיבי.
הרבה אנשים מבוגרים מדווחים על שכחה, קושי במציאת מילים, קושי בזיכרון של שמות והאטה בחשיבה. לפי מחקרים בין 25% ל-75% מהאנשים בגיל המבוגר מדווחים שהזיכרון שלהם אינו כפי שהיה בצעירותם. כמעט כולם מודאגים שהשינוי בזיכרון מרמז על התחלה של מחלת אלצהיימר או סוג אחר של שיטיון (דמנציה). במשאלים שנערכו בקהילה נמצא שהפחד ממחלת אלצהיימר מהווה אחת משלוש הדאגות העיקריות אצל אנשים בגיל המבוגר, בעוד שרק 8% מאלו שחווים הפרעה בזיכרון מפתחים אלצהיימר.
כדאי לדעת שמחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית ספציפית של המוח ושיטיון (דמנציה) זה מושג כללי המתאר ירידה ביכולות הקוגניטיביות כגון זיכרון, שפה, הסקת מסקנות ושיפוט. כלומר במילים פשוטות מחלת אלצהיימר היא סוג ספציפי של שיטיון.
כמו כן חשוב לדעת להבחין בין הפרעות קוגניטיביות שהן חלק נורמלי מתהליך ההזדקנות להפרעה קוגניטיבית קלה (mild cognitive impairment, MCI ) ושיטיון.
המושג הפרעה קוגנטיבית קלה (דהיינו MCI) מוגדר על ידי המאיו קליניק ( Mayo Clinic) כמצב ביניים בין ירידה קוגניטיבית "נורמלית" לבין ירידה קוגניטיבית חמורה יותר כגון שיטיון. יש הטוענים ש- MCI היא תסמין קליני המשתייך לתת-הקבוצה של ההפרעות קוגניטיביות המאופיין בתסמינים בולטים של הפרעת זיכרון, אולם שהוא אינו מהווה בהכרח סימן מוקדם של מחלת אלצהיימר .
יחד עם זאת יש חילוקי דעות בספרות, ויש כאלו שרואים ב MCI סמן מוקדם להתפתחות מחלת אלצהיימר.
לדוגמא חוקר ידוע בתחום בשם פאטרסון מהמאיו קלניק טוען שהסימנים של הפרעה קוגניטיבית קלה יכולים לשמש לאבחון מוקדם של מחלת אלצהיימר, עוד לפני ההופעה של המאפיינים הקליניים המלאים של אלצהיימר.
כמו כן, בדו"ח של אגודת האלצהיימר משנת 2021 שמצטט מהאקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה נטען שכחמישית מהאנשים שאובחנו עם MCI עלולים להידרדר למצב של שיטיון כ-3 שנים לאחר מתן האבחנה.
מה הם הסימנים של הפרעה קוגניטיבית קלה?
לפי המאיו קליניק הופעה של חלק או כול הסימנים הבאים יכולה להצביע על התפתחות של MCI .
שכחה מוגברת, כמו שכחה של אירועים חשובים כגון פגישות רופא או מפגשים חברתיים.
חוסר יכולת להתרכז.
איבוד תדיר של חוט המחשבה, חוסר יכולת לעקוב אחרי שיח רב משתתפים ולהשתתף בו.
הרגשה של חוסר אונים או איבוד היכולת לקבל החלטות, לתכנן או להבין הוראות,
קושי בהתמצאות במקומות מוכרים.
בלבול במקום או בזמן.
אנשים עם MCI יכולים לחוות גם דיכאון, חרדה, ואדישות חברתית (אפטיה).
כמו כן מחקרים עדכניים מראים דמיון בשינויים מוחיים מבניים בין אנשים עם MCI ועם אלצהיימר או סוגים אחרים של שיטיון, אם כי ממצא זה אינו עקבי ע"פ מחקרים שונים.
הממצאים שתוארו כוללים:
המצאות מקבצים של חלבונים מסוג בטא עמילואידים.
הצטברות של גופיפים מסוג לואי המשפיעים על ייצור של אצטיל כולין, חומר המתווך בהולכה עצבית במוח וחשוב מאוד לתהליכי הזיכרון.
עדות לאירועים מוחיים חולפים.
אטרופיה (הצטמקות) של ההיפוקמפוס, אזור הקשור ביצירת ואחסון זיכרונות.
הצטברות נוזלים בחדרים של המוח.
האבחון של מחלות קוגניטיביות מורכב ולכן יתכן אבחון חסר או אבחון מאוחר. המורכבות של האבחון יכולה לנבוע ממספר סיבות:
חוסר הנכונות של החולים ואו קרובי משפחה לדווח על הסימפטומים בשלבים במוקדמים, בעיקר בגלל הסטיגמה השלילית הקשורה לקשיים קוגניטיביים.
תהליך אבחון ארוך הדורש זמן והתייעצויות עם מספר גורמי מקצועיים.
קושי באבחון בגלל הצורך בבדיקות יקרות.
גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות של MCI הם:
גיל – במיוחד מעל גיל 75.
נשאות של צורה מסויימת של הגן ApoE (האלל ApoE4) שקשור לנשיאת שומנים וכולסטרול. למרות שהמצאות האלל הספציפי לא קובעת בודאות התפתחות של ירידה קוגניטיבית, נמצא שהיא קשורה בהתפתחות של אלצהיימר וכן נמצאה עלייה של פי ארבע בשכיחות MCI בנשים עםApoE4 .
שימוש בתרופות אנטי כולינרגיות – המעכבות פעילות של המערכות האוטונומית שאחראית על תפקודים בסיסים של נשימה, לחץ דם וכולי. לדוגמא תרופות משתנות מסוג פוסיד או דיגוקסין.
ישנם גורמי סיכון נוספים להתפתחות של הפרעות קוגניטיביות כגון השמנה, חוסר בפעילות גופנית, חוסר באינטראקציות חברתיות ודכאון .
במאמרים קודמים הזכרתי שוב ושוב את הקשר בין גורמי הסיכון הללו להתפתחות כאבים ופגיעות אורתופדיות וכן את התפקיד של פעילות גופנית במניעתם.
גם בהקשר של תפקוד מוחי ישנן עדויות מחקריות לפיהן ניתן למנוע או לעכב התפתחות של הפרעות קוגניטיביות באמצעות פעילות גופנית. מחקר שפורסם ב2011 הראה שפעילות אירובית הגדילה את נפח החלק הקדמי של ההיפוקמפוס אצל אנשים מבוגרים ושיפרה את הזיכרון המרחבי שלהם.
מחקר נוסף הראה ירידה בסיכון להתפתחות שיטיון באנשים מעל גיל 65 שביצעו פעילויות קוגניטיביות כגון קריאה, משחקי חברה ונגינה ו/או היו מעורבים בפעילות חברתית המשלבת גם פעילות גופנית כגון ריקודים.
אני מקווה שהדגשתי פעם נוספת את החשיבות של הפעילות הגופנית, וכמו שכבר כתבתי בעבר אף פעם לא מאוחר להתחיל ולבצע פעילות גופנית. כמובן שיש לעשות זאת תוך התחשבות במצב הגופני הכללי ובמחלות הרקע ולהתייעץ עם רופא/ת המשפחה. אני ממליץ להגיע לייעוץ אצל פיזיותרפיסט לגבי סוג הפעילות והעצימות שלה במיוחד אם אתם נמנעים מפעילות בגלל בעיות אורתופדיות או כאב.
שלכם,
דביר חן קליניקה לפיזיותרפיה