כתף קפואה האתגר שבאבחון



שלום לכולם,

בניוזלטר הקודם עסקתי בפתופיזיולוגיה של כתף קפואה ומהם גורמי הסיכון להתפתחות שלה. בחלק הנוכחי ארחיב בנושא האבחון שיכול להיות מאתגר מאוד.

הקריטריון העיקרי לאבחון, עליו יש הסכמה בין מומחים, הוא מגבלה קשה בתנועה של הכתף. ישנם קריטריונים נוספים לגביהם דעות המומחים חלוקות. מחלוקת זו מובילה לעיתים לאבחנה שגויה אצל אנשים עם הגבלה בטווח תנועה של הכתף וכאב.

הקריטריונים לאבחנה של כתף קפואה על פי החברה האמריקאית לטיפול בכתף ובמרפק כוללים הגבלה משמעותית בטווח התנועה הפאסיבי ( הנעה על ידי הבודק) והאקטיבי (הנעה על ידי המטופל) של הכתף בהעדר ממצאים פתולוגיים משמעותיים בצילום רנטגן.

לעומת זאת, החברה האורטופדית הבריטית הוסיפה קריטריון ספציפי יותר בהתייחס למגבלה בטווח תנועה, הקובע שלצורך האבחנה של כתף קפואה צריכה להיות ירידה של 50% לפחות בטווח הסיבוב החיצוני של הכתף לעומת הטווח הקיים בכתף היד השנייה. קריטריון זה נבחן במחקר שבדק את מאפייני ההגבלה בטווח התנועה בקרב 730 אנשים שאובחנו ע"י רופאי משפחה כסובלים מכתף קפואה. כאשר נעשה שימוש בקריטריון הנ"ל (מגבלה בסיבוב החיצוני של הכתף) לצורך אבחנה, רק 17% מהאנשים במדגם אובחנו עם כתף קפואה.


הקושי באבחון של כתף קפואה נובע מכך שמגבלה משמעותית בטווח התנועה, (הקריטריון העיקרי לאבחון) מתפתחת רק בשלב ה"קפיאה" שמגיע מספר חודשים לאחר הופעת הכאב.

יש קריטריונים נוספים שמסייעים לאבחון של כתף קפואה. הם כוללים:

גיל: כתף קפואה מתפתחת לרוב בעשור החמישי לחיים, בד"כ קרוב יותר לגיל 55.

מין: כמו שהזכרתי במאמר הראשון בד"כ נשים סובלות יותר מכתף קפואה.

תולדות החולה והיסטוריה רפואית: בד"כ התפתחות כתף קפואה לא קשורה לארוע טראומתי כמו נפילה או חבלה. לעתים, אנשים מתארים אירוע של תנועה כלשהיא שגרמה להם לכאב, ושמאז הם סובלים מכאב רקע תמידי שמחמיר במהלך כול ניסיון להניע את הכתף.

קושי רב בשנת לילה: אנשים עם כתף קפואה מתקשים למצוא תנוחה לשנת לילה רציפה. יש לציין שאופי ההפרעה לשינה שונה מזה שנצפה באנשים עם בעיות בגידים. אנשים עם בעיות בגידים יוכלו בדרך כלל למצוא מנח שכיבה בו הם מצליחים להרדם, על אף שיתכן והם יתעוררו במהלך שינויי תנוחה. וסה"כ עוצמת הכאב שהם חווים בלילה נמוכה יותר.

מיקום הכאב: בד"כ המטופלים ידווחו שהכאב העיקרי הוא בכתף עצמה. בשלבים מאוחרים יותר, כתוצאה מהתפתחות התהליך הדלקתי ו / או הנוקשות, ידווחו כשליש מהמטופלים גם על כאבים בזרוע או באמה ולעיתים בשכמה ובאזור הצוואר.

צילום רנטגן: האם הוא נחוץ לאבחנה? במצב של כתף קפואה צפוי שהצילום לא יראה פתולוגיה כיוון שהבעיה היא ברקמות רכות ולא בעצמות המרכיבות את המפרק. מחקר משנת 2019 בחן את הדיוק באבחנה של כתף קפואה ע"י פיזיותרפיסט מיומן. מתוך 250 מטופלים שנבדקו ע"י הפיזיותרפיסט, הוא המליץ על ביצוע בדיקת רנטגן רק בשמונה, זאת בשל חשד לאבחנות אחרות. אצל כל שמונת המטופלים הללו אכן נמצאו בצילום ממצאים של אוסטאוארטריטיס (שחיקת סחוס) של מפרק הכתף שיכולים להוות מקור לכאבים ולהגבלה בתנועה. במסגרת המחקר בוצעו צילומי רנטגן גם של כל המטופלים הנותרים. אצל כולם לא נמצאו כל ממצאים פתולוגיים בצילום הרנטגן. מכך עולה שפיזיותרפיסטים מיומנים ומקצועיים שמשתמשים בקריטריונים המקובלים לאבחנה אינם זקוקים לצילום רנטגן באופן רוטיני. הם יפנו לביצוע צילום או חזרה לרופא המשפחה או האורתופד רק מטופלים שאכן עולה חשד במהלך הבדיקה לסיבה אחרת שגורמת לכאבים ולהגבלה בתנועה.

חשוב לדעת שכתף קפואה היא גם אחד התסמינים השכיחים של גרורות בעצמות כתוצאה מסוגי סרטן שונים, כגון: סרטן השד, ריאות, פרוסטטה, כליות ובלוטת התריס. אצל מטופלים עם היסטוריה או היסטוריה משפחתית של סרטן מסוג כזה, במיוחד כאשר סימני הבדיקה הגופנית אינם חד משמעיים, יש לבצע גם בירור רנטגני.

יחד עם זאת השכיחות של כתף קפואה כסימפטום יחיד במחלות סרטן או אחרות, ללא הופעה של סימנים גופניים אחרים כגון ירידה לא מוסברת במשקל, היא נדירה.

הפיזיותרפיסט ו / או הרופא יודעים לבצע אנמנזה רפואית (תשאול על תולדות החולה והסימפטומים) שתעלה חשד למחלות אחרות (דהיינו, אבחנה מבדלת).

החשיבות של ביצוע האבחנה המבדלת מסבירה גם את ההמלצה שבמקרים של כאבים בכתף המלווים בהגבלה בתנועה יש לפנות לבדיקה ראשונה אצל פיזיותרפיסט או רופא שמוכשרים בביצוע האבחנות המבדלות.


כאשר קיימת אבחנה של כתף קפואה, על בסיס תהליך מושכל ומקצועי שלוקח בחשבון את הגורמים הרשומים מעלה, יוכל הפיזיותרפיסט להציע לכם טיפול מותאם אישית ומבוסס ראיות

על כך ארחיב בניוזלטר הבא... להתראות


שלכם,

דביר חן

1 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול