אוסטאו-ארטריטיס או בשמה הנפוץ "שחיקת סחוס" של הברך, זריקות ועוד

היום ננסה לענות על השאלה מה בין סטרואידים לכרבולת של תרנגולת?


שלום לכולם, אז אחרי שברור שהטיפול התרופתי בא"א הוא מוגבל, ובד"כ ניתן לטווח קצר בתקופות של ההחמרה בכאבים בכדי לאפשר חזרה מהירה לפעילות. אסקור כעת מהן האופציות הקיימות במקרים שהטיפול התרופתי לא הביא לירידה הרצויה בכאב, כזאת המאפשרת חזרה הדרגתית לפעילות.  לרוב במצב כזה ישנה התלבטות כי האורטופד יכול להציע זריקת סטרואידים תוך מיפרקית או הזרקה של חומצה הילאלורינית ( "כרבולת של תרנגולת" , סינווקס). הזרקה תוך מיפרקית של סטרואידים הוכחה מחקרית כיעילה בהורדת כאב ושיפור היכולת התיפקודית לעומת הזרקה של חומר דמה (פלסבו), אבל השיפור הנראה היה קצר מועד ובד"כ לא נמשך יותר מ6 שבועות. לכן ההמלצה כיום היא שניתן לשקול הזרקה כזאת רק במקרים של החמרה בכאבים המלווים בעלייה בנפיחות במקומית בברך.  יש לזכור כי ההזרקות הללו לא באות בלי סיכון מסויים כגון עלייה בכאב תוך 6-12 שעות מן ההזרקה שיכולה להמשך מספר ימים, או במקרים חמורים יותר זיהום תוך מיפרקי.  מחקרים עדכניים שבדקו את השפעת הסטרואידים על המפרק המוזרק מדגימים כי אלו גורמים להאצה באיבוד מסת הסחוס ולכן הזרקות תכופות או חוזרות אינן מומלצות כלל.  חומצה הילאורינית (כרבולת של תרנגולת )או בשם המסחרי סינווקס פותחה מתוך אמונה שהזרקה של חומר הדומה בתכונותיו לנוזל התוך מיפרקי יכולה לתרום לשיפור מצבו של המפרק, להוריד כאבים ולעזור בתיפקוד אצל אנשים הסובלים מא"א. העדויות ליעילות להזרקה של חומצה הילאורינית אינן חד משמעיות ונכון להיום אין המלצה של איגוד האורטופדים האמריקאי להשתמש בהזרקה של חומצה הילאורינית כטיפול לא"א קל או בינוני של הברך. בבואכם לשקול קבלת הזרקה של חומצה הילאורינית לברך בנוסף לסימן השאלה הגדול האם החומר המוזרק אכן יכול לתרום לשיפור מצבכם, קחו בחשבון את העלות הגבוהה של הזריקה, הסיכוי להתפתחות תופעות לוואי קלות כגון עלייה בכאב ובנפיחות ועד תופעות לוואי חמורות יותר כגון שקיעת חלקיקי קלציום במפרק היכולים לגרום לכאבים קשים.

הזרקות של טסיות (PRP) או תאי גזע  מוצעות גם הן לרבים מהחולים עם א"א של הברך בהנחה שחומרים אלו יכולים להשפיע על הסחוס המפרקי ובכך להביא לשיפור בסימפטומים. הבעיה הגדולה בהזרקות הללו היא השונות הגדולה הקיימת באופן ההכנה של החומר המוזרק. השונות הזאת גורמת לחוסר אחידות שמשפיע רבות על תוצאות ההזרקה. נכון להיום אין המלצה על שימוש בחומרים אלו לא"א עד בדיקה מחקרית מקיפה ואיכותית של ההזרקות הנ"ל.

בשנים האחרונות ישנו מאמץ רב בפיתוח תרופות שמטרתן להשפיע באופן ישיר על התפתחות השינויים שחלים בא"א, לדוגמא חומרים שמשפעים על יצירת סחוס או מונעים תהליכים של הרס סחוס. אחד החומרים שמראה תוצאות מבטיחות נקרא  ספירפרימין ( sprifermin) זהו חומר שמשפיע על תהליכים של יצירת תאי סחוס. החומר ניתן בזריקה תוך מיפרקית, ומחקרים ראשונים מראים שינוי בעובי הסחוס בעקבות ההזרקות. למרבה ההפתעה השיפור הנראה בעובי הסחוס אצל מטופלים עם א"א לא מלווה בשיפור תיפקודי יותר מאשר הזרקה של חומר דמה ( פלסבו). השערת החוקרים היא שדרושים עוד מחקרים ארוכי טווח כדי לבדוק את השפעת השיפור בעובי הסחוס על הסימפטומים, או אולי פשוט וזאת כבר ההשערה שלי שההנחה שעובי הסחוס הוא הגורם היחיד לסימפטומים היא פשטנית וחד מימדית,  ולכן הטיפול בא"א צריך להתייחס לאדם בכללותו ולא רק לעובי הסחוס בברך. לסיכום גם יעילות הזרקות תוך מיפרקיות של חומרים שונים כדרך טיפול לא"א הינה מוטלת בספק. כיום ישנה תמיכה מחקרית רק להזרקה חד פעמית של סטרואידים למפרק במקרה של התלקחות ועלייה משמעותית בכאבים, כדרך להורדת הכאב בטווח הקצר, כדי לאפשר חזרה מהירה לפעילות.  במאמר הבא אסקור את הטיפול הניתוחי לא"א , איזה ניתוחים אינם מומלצים ואם כבר לעבור אז איזה ?


בברכה, 

דביר חן

דביר חן קליניקה לפיזיותרפיה
מייל: dvir.phys@gmail.com
טלפון: 058-6862262
קיבוץ שריד
  • Facebook - White Circle
  • Twitter - White Circle