אוסטאו-ארטריטיס או בשמה הנפוץ "שחיקת סחוס" של הברך ,אמונות ומיתוסים

היום ננסה לענות על השאלה האם איבוד מסת הסחוס באוסטאו-ארטריטיס הוא באמת חזות הכול?


שלום לכולם,

ידע זה כוח, אבל המידע צריך להיות אמין ומבוסס.

רבים מהפרסומים שמופעים בעיקר באינטרנט, מוטים ומטעים את הציבור, לכן במספר המאמרים הקרובים אנסה לתת לכם מידע אמין ומבוסס את על אוסטאוארטריטיס,(א"א) בדגש של אוסטאורטריטיס של הברך.

אין לעולם הרפואה את כול התשובות וכול המידע לגבי אוסטאוארטריטיס, אבל בשנים האחרונות הצטבר ידע רב על א"א, ידע שסותר אמונות רבות לגבי מהות הבעיה והטיפול הנכון בה.


אמונה מוטעית ראשונה:

הכאב בא"א נוצר כתוצאה משחיקה של סחוס התוך מיפרקי ולכן ככול שהשחיקה גדולה יותר הכאב חזק יותר.


אז מה אנחנו יודעים היום שסותר את האמונה הזאת:

מחקרים רבים מראים כי ברוב המקרים התסמינים של א"א כגון כאב, נוקשות ונפיחות מופעים גם שהמרווח המיפרקי שמור. מחקרים מעידים שבשליש מהמקרים בהם ישנה פגיעה חמורה בסחוס המיפרקי עד כדי מגע בין עצמות, הפגיעה נ"ל לא מלווה בתלונות של כאב. ממצא המוביל למסקנה כי חיכוך עצם בעצם אינו ההסבר היחיד לכאב באוסטאוארתריטיס של הברך, והמצב שנקרא א"א מורכב הרבה יותר מאשר תמונת רנטגן המראה שינוי מיפרקי.

לכן המסקנה המתבקשת היא שגם הטיפול יצטרך להיות כוללני יותר מאשר שיפור מצב הסחוס בברך. 

אמונה מוטעית שניה:

פעילות גופנית של הליכה מרובה או ריצה עלולה להחמיר לי את מצב הסחוס בברך ולגרום להחמרה בא"א.

אז מה אנחנו יודעים היום שסותר את האמונה הזאת:

עומס מחזורי, גם כזה שנוצר בהליכה ממושכת ובריצה, אינו קשור סטטיסטית להופעת פגיעה בסחוס הברך. למעשה מחקרים בבני אדם וחיות מראים שלעומס כזה יש השפעה חיובית על הרכב הסחוס המפרקי ועל העובי שלו .במעקב בן 4 שנים אחר קבוצה של 1,203 מטופלים בגיל 50 ומעלה, הסובלים מא"א עם סימפטומים ושעסקו בריצה, לא נמצאה החמרה במצב הסחוס עם הזמן ואף נמצאה ירידה בחומרת התסמינים במשך תקופת המעקב.

אמונה מוטעית שלישית:

א"א אפשר לאבחן רק על ידי צילום רנטגן או MRI

אז מה אנחנו יודעים היו שסותר את האמונה הזאת:

סימני פגיעה בסחוס בברך  נראים בצילום רנטגן רגיל בכ-40% מבני 60 ומעלה. לעומת זאת רק 16% מתוך אותם 40% מדוחים על כאבי ברכיים. 

סקירה של מאמרים שבדקו ממצאים של MRI  שנעשו על ברכיים באוכלוסיה בריאה ללא תלונות של כאבי ברכיים ושפורסמה ב2018 הראתה ששכיחות פגיעה בסחוס הברך באוכלוסיה גם ללא כאבי ברכיים היא גבוהה יחסית. הנתונים מראים כי גם באנשים ללא כאבי ברכיים, מתחת לגיל 40  אצל  14% ימצאו שינויים סחוס הברך, ואילו מעל גיל 40 ימצאו שינויים בסחוס אצל 43% כול זאת להזכירכם ללא דיווח של סימפטומים. כלומר אצל 43% מהאנשים מעל גיל 40 בדיקת MRI  תראה א"א של הברך למרות שאינם סובלים מכאבים.

ההממצאים הללו הובילו להמלצה לא לבצע צילום רנטגן או MRI  כבדיקה רוטינית לאיבחון של א"א. איבחון של א"א יכול להעשות ברוב המקרים ללא הדמיה. האבחון יכול להיעשות על ידי רופא, או פיזיותרפיסט לפי סיפור המקרה  של מטופלים מעל גיל 40 המדווחים על כאבי ברכיים בזמן פעילות או לאחריה שנמשכים מספר חודשים, נוקשות של הברך בעיקר בבקרים שחולפת מהר עם תנועה, ללא סיפור של טראומה או מחלות רקע אחרות.

אז אחרי שברור שהסחוס הוא לא כול הסיפור, ששינויים שנצפים בברך בMRI  או בצילום רנטגן אינם בהכרח עוזרים באבחנה כי הם בד"כ תלויי גיל ואינם בהכרח נמצאים בקשר ישיר עם חומרת הסימפטומים.

המסקנה המתבקשת היא שבד"כ מספיקה בדיקה פיזיקלית מקיפה שמלווה בהקשבה לסיפור האישי כדי לבנות תוכנית מותאמת אישית לסובלים מא"א של הברך. 

במכתבים הבאים ארחיב גם על אמונות ודעות מוטעות לגבי האפקטיביות של טיפולים לא"א כגון תוספי מזון בוני סחוס, הזרקות תוך מיפרקיות, ניתוחים וכמובן ארחיב על מה שנמצא יעיל.

אז יש למה לחכות,

בברכת קיץ קריר,

שלכם,

דביר חן

דביר חן קליניקה לפיזיותרפיה
מייל: dvir.phys@gmail.com
טלפון: 058-6862262
קיבוץ שריד
  • Facebook - White Circle
  • Twitter - White Circle